אני אוהבת במיוחד את המרחב לחקירה פנימית וגילוי עצמי שמתאפשר בטיפול
ואני מאוד אוהבת ומעריכה את הגישה ההתנסותית שמאפיינת את שיטת האקומי - הבאה של מיינדפולנס וסקרנות כלפי החוויה הפנימית שלנו. כשאנחנו ניגעשים באופן הזה לכאן ולעכשיו מתאפשר ונפתח לנו גילוי אמונות יסוד פסיכולוגיות, שחלק מהן מגבילות ועיבוד של חומרים טראומטיים, וכל זה במיכל טיפולי שנתמך על ידי עקרונות של נוכחות אוהבת, אי אלימות, אורגניות, אחדות ואמת.
אני חושבת ורואה בכללי שיש עייפות / שובע / סלידה / חוסר אפקטיביות / השלימו את החסר... מגישה בה האחר.ת (המטפל.ת) יודע יותר טוב מאשר אני (המטופל.ת), ובמקום בו אני פסיבי.ת בטיפול *שלי*, זו גם גישה שמשמרת יחסי כוח מובהקים ולעיתים בעייתים (אפשר לכתוב על כך מאמר נפרד) והרבה פעמים התוצאה היא שזה משאיר אותנו כבני אדם קצת בעמדה של חלשים וחלשות במקום מלאי פלא ומיסתורין כפי שאנחנו באמת.
טיפול לא חייב להיות ככה. טיפול טוב מסייע להכיל את הגם וגם שלנו ולנוע במעברים רכים בין מצב עצמי, תפקידים והתמודדות עם החיים.
אז כמה מילים על גישה התנסותית בטיפול - קודם כל נצטרך עבורה כמה רכיבים:
• להסכים לא לדעת ולגלות מה שקורה *ברגע*
• לשחרר מטרה להשיג משהו מסוים ולסמוך על הדרך
• סקרנות, סקרנות ושוב סקרנות
• לצאת מהמיינד ולרדת קומה לחוויה של הגוף ולראות מה מתגלה?
אלו לאט לאט יאפשרו מפגש עם האמת הפנימית והחוויתית שבתוכנו שהרבה פעמים עמוקה יותר מאשר הרעיונות אודות עצמנו והשינוי שבגללו הגענו לטיפול יקרה מתוך חיבור לכוח החיים והוא באופן טבעי לוקח לעבר ריפוי, צמיחה, גדילה והתפתחות אישית.