פחד הוא רגש ותחושה שמלווה רבים מאתנו ביומיום. לטוב ולרע הוא כאן. לטוב כי היא עוזר לנו לזהות מצבים שמהם עלינו להיזהר ולהישמר מסכנה ממשית. לרע, כי בתוספת היכולת המופלאה של המוח שלנו לדמיין, לחלום, לפרש ו"לקפוץ" לעבר או לעתיד, ממצב של ערנות בריאה שעוזרת לנו לשרוד, פחד יכול להתחלף בחרדה והיא יכולה להתנפח לממדיים עצומים, להשתלט על חלקים נרחבים מחיינו ולנטרל את האפשרות לחיות בעולם באופן חופשי ומלא. אני משערת שלרבים מאתנו שקוראים המצב הזה מוכר.

​

ממש לאחרונה קראתי כתבה שהכריזה ש20% מהאנשים בגיל השלישי בישראל נעזרים וצורכים תרופות נגד דיכאון וחרדה. בשאר האוכלוסיה המצב לא מאוד שונה. ללא ספק, זוהי מגפת המאה ה-21. כאנשים החיים בשנות ה2000 אנחנו לא סובלים ממחלות מתפרצות ומרעב מחפיר, אבל כחלק מתנאי החיים בנוסף לדחף להישגיות, תחרותיות, סטטוס, יעדים להצלחה והמהירות בה אנחנו חיים המחיר הוא הרבה פעמים חוסר אושר וחרדה.

​

"הרגשות שלנו יכולים להיות מופעלים ממשהו מאד קטן: תחושה פיזית, מחשבה חולפת, מגע, הרגשה. בהקשר של דהמה אנו מתחילים להבחין שלמעשה רגשות הם מבנים: תערובת של מחשבה, הרגשה, תפיסה, התניות עבר, טראומה, סיפורים משפחתיים: כל הדברים הללו באים יחדיו לייצר רגשות. לעיתים אנו בסיטואציה בה ללא סיבה נראית לעין אנו מתחילים לבכות, או נהיים כעוסים או מבולבלים. כשאנו מחפשים סיבה ולא מוצאים אחת, אנו עשויים לחשוב שמשהו בנו אינו כשורה, שזו אשמתנו. אנו הופכים עצמנו אומללים מכיוון שאיננו מבינים שישנה תמונה גדולה יותר. כך זה להיות אנושי." אג'אן סונדרה

​

טיפ 1: זכרו לעצור לדקה או שתיים ולשים לב לנשימה.

(הנשימה היא סמן מצוין למצבנו הנפשי, במצבי לחץ הנשימה נוטה להיות קצרה ושיטחית)

שאפו כמה נשימות עמוקות. הנשימה עוזרת להרגיע את התגובה של מערכת העצבים.

​

בפסיכולוגיה המערבית נהוג להפריד בין פחד לחרדה. אני חושבת שזו הפרדה נכונה ומועילה. (לחרדה  הגדרות רבות ותתי הגדרות אליהן לא ארחיב כאן) נהוג לתאר פחד כתגובה לאירוע חיצוני שמפעיל את מערכת הסטרס שבגוף, המערכת אחראית ומורה על הפעולה ההכרחית כדי לשרוד: לברוח, להיאבק, לקפוא במקום. אחרי אירוע של סטרס והפעלת התגובה הגופנית  יש צורך בהתאוששות ומנוחה. חיים בתוך סטרס כרוני הם קשים, מתישים ושוחקים את הגוף ואת הנפש ואת היכולת להגיב בצורה מועילה וגם ליהנות ממצבים מיטיבים ולהתמלא במשאבים במפגש עם החיים שלנו.  

​

לעומת זאת, חרדה נחשבת כפחד פנימי שמגיב באותו האופן (לברוח, להיאבק, לקפוא) רק התגובה היא לעבר מחשבות, תחושות ורגשות. הפרשנות שלנו לתחושת הפחד הפנימי היא זו שמחריפה אותו. נסו לדמיין איך זה מרגיש להפעיל את תגובת הסטרס המוחית  להזעיק את האדרנלין ואת הקורטיזול (הורמוני הלחץ בגוף), להחליש את מערכת החיסון, להזרים דם לרגליים ולידיים, לחדד את הראייה וזאת כדי להגיב באופן מידיי לאיום שאינו ממשי - שבעצם כרגע במציאות לא קיים אלא נמצא בתוך הראש שלנו, מצב מתיש ושוחק.  

​

טיפ 2: בדקו האם האיום הוא ממשי או מדומיין?

​

היום כשכבר אין לנו צורך הישרדותי להסתובב עם חץ וקשת ולהתמודד מול חיות טרף בכדי לצוד את האוכל שלנו, לבנות מחסה ולשרוד יום אחר יום בתנאים קשים ולא צפויים, הסיטואציות בהן אנחנו עלולים לחוש חרדה הן מאוד יומיומיות: אי הבנה בשיחה עם חבר, פרזנטציה ראשונה במקום עבודה חדש ואפילו רק לחשוב על האפשרות של פיטורין עלול להפעיל אצלנו חשש, דריכות וחרדה שמובילה לפינג פונג של מחשבות מטרידות ומציקות. כשבפועל, אנחנו בכלל בבית, יושבים על הספה בשעת ערב וקוראים ספר נהדר.

​

למעשה המוח שלנו יגיב באופן דומה ואפילו זהה אל מול לסכנה ממשית או מדומיינת ויתחילו להופיע סימנים של לחץ וחרדה: דופק מהיר, הזעה, חום בפלג הגוף העליון, נשימה מהירה, כאב  בטן ועוד. במצב כזה נתנתק מהמציאות של קריאת הספר שבידנו לעבר השתלשלות תגובות רגשיות-גופניות-מחשבתיות שמתובלות על ידי הפרשנות שלנו "שמשהו לא בסדר" ואלו מגבירות ומעודדות את החרדה להמשיך ולהתעצם.

​

לחלק ב' - המשך קריאה לחצו כאן

​