אופס, סליחה, בטעות!

מחשבות על סליחה בתשומת לב קשובה

סהר רוקח 

ממה בעצם מורכבת התנועה של סליחה?
איך אפשר להפוך אותה ממשהו שעלול להיות מלא ברגשות אשם לתנועה של תשומת לב, לקיחת אחריות ובגרות? ומהם הרכיבים שיתמכו בתהליך של צמיחה מתוך המקום הזה?

הכרה
הנקודה הראשונה שבלעדיה אי אפשר להתחיל איתה היא הכרה בכאב של עצמנו ושל הזולת.
רק שאנחנו מסכימים לעצור ולהכיר בכאב, יכול להתחיל להתחולל הקסם והשינוי יכול להתחיל לקרות מעצמו בקצב שלו.
ובאופן אקטיבי, אנחנו יכולים כן לתרגל לעשות מקום להרגיש את הכאב הזה שלפעמים ממש לא פשוט להרגיש ולפגוש אותו בתשומת לב לא שיפוטית.
התרבות שלנו מעודדת הסחות דעת ולא מפגש אינטימי עם החיים, זה לא ממש לטובתנו רוב הזמן.

הסכמה 
עם הכוונה הזו לפגוש את מה שיש, תופיע הנטייה האוטומטית לרצות לברוח מכאב נפשי, זה טבעי ומובן אבל זה גם רק הרגל שממשיך להתנות אותנו במעגל של תגובה נטול חופש ובחירה.
הבחירה כן להישאר במקום, במפגש עם עצמנו, להישאר נוכחים עם כאב מתוך יציבות מאפשרת לו לשטוף אותנו ולעבור דרכנו וזה יקדם אותנו פי כמה מאשר ההרגל לברוח או להתווכח איתו.
מה שעוזר לפגוש כאב בתשומת לב הוא לזכור לפגוש אותו כגל שעובר עלינו ומספר לנו על למידה שמבקשת לקרות.

מה שתומך להפוך את הקרקע הזו של מפגש קשוב לטרנספורמציה ולהניע צמיחה חדשה, הוא לפגוש אותו מבלי להוסיף עליו דבר נוסף (תוויות ומחשבות על "מה זה אומר עלי"..., אמונות ישנות, רגשות אשמה, פחד ועוד).
וכמובן מאוד חשובה היכולת שלנו להתבונן על הדברים מבלי להזדהות איתם, לטפח את היכולת להיות עדים ועדות לחוויה ולא רק שבויים בה.

הגישה המועילה בעיני היא לפגוש כאב בעדינות כמו שנוצה נופלת על הקרקע, ברכות, בעדינות, עם עיניים טובות.

לשים לא להזדהות ולאחוז בדברים כ'אני ושלי', לא למהר לסכם את הדברים, אלא להסכים ללמוד מהם על הכיוון שמבקש יותר מודעות והתפתחות ומשם גדילה וצמיחה תתרחש מעצמה.
עוד דבר שעוזר הוא לפגוש אותו בתחושות הגוף (ולא במיינד ובסיפור על החוויה) הרבה פעמים לכאב נפשי יהיה ביטוי בגוף, למשל עצב וצער יכולים להופיע ככיווץ בבית החזה. מכאן נוכל להתחיל להיות במגע כנה עם עצמנו בחזרה.

חרטה כמצפן אורגני 
חרטה היא תנועה בריאה של משהו שעשינו או שאמרנו שברור למערכת שלנו שהוא לא נכון, לא צודק, לא מיטיב ושלא נרצה לחזור עליו בעתיד.
לרוב החלקים בתוכנו שאותם פחות אנחנו מכירים ופחות מודעים אליהם, מפעילים אותנו ומהם אנחנו מגיבים בתגובתיות אוטומטית עם תוצאות ידועות מראש... לכן מודעות ותשומת לב כל כך חשובה, בלעדיה סליחה תהיה סימון וי ברשימה (האינסופית) שלנו, ללא כוונת לב כנה לקחת אחריות וללמוד ממה שקרה, מאיפה הופעלנו ומה תרם לדברים להתגלגל ככה בחוויה הפנימית שלנו.

קבלה 
תהליך של צמיחה כולל היכרות עמוקה עם עצמנו דרך התבוננות ותשומת לב קשובה. 
תהליך של סליחה כולל התקרבות אל הדברים שמפחידים אותנו ומבקשים שלמרות הכל נסתכל, נכיר בדברים ונאמר כן ונכונן את היחסים אותם אנחנו מבקשים ליצור עם עצמנו, עם אחרים ועם העולם שבתוכו אנחנו חיים.
התנועה של סליחה מעצמנו ומאחרים כוללת ראייה צלולה של המניעים שלנו באותו אירוע, הסכמה לחקור ולהתעניין בהם מקרוב (כולל מפגש עם בושה שעלולה לעלות) ולהתחייב ללמוד אותם מקרוב ואיך לא לפעול מהם יותר בעתיד.

תהליך של התבגרות כולל מוכנות ורצון לקחת אחריות על כל מי שאנחנו ולהתחייב לצמיחה שלנו ולא לחכות שאף אחד אחר יעשה את העבודה עבורנו :) 

שחרור
תרגול מיינדפולנס הוא שביל גישה נפלאה להתקרב אל עצמנו.
אני אוהבת את הדימוי היפה שמתאר את התרגול כמו להדליק אלומת אור חזק בחדר חשוך ופתאום לראות! עד אותו רגע הסתובבנו בחושך ורק נתקלנו בדברים...

התרגול מטפח בהירות וראייה צלולה במפגש עם דפוסים ונטיות וסולל את הדרך לעבר חופש, שלום פנימי ושלווה עמוקה.

ורגע לפני סיום, תזכורת חשובה שעוזרת לפגוש את עצמנו בכנות של הרגע,

מתחת לכל הדברים, יש לב פועם שמבקש בטוב
שלפעמים מתבלבל או שוכח או לא יודע ואז מגלה...
אז עם הכאב והחסד שבנו כולנו, המצפון שמבקש שנקשיב לו, לפעמים בלחישה,

לפעמים בצעקה חשוב שאת כל הדרך הזו נעשה עם זוג עיניים טובות ורכות.
 

 

הפרטיות שלך מוגנת ובטוחה
בהרשמה לרשימת התפוצה הינך מאשרת את מדיניות הפרטיות בקישור שכאן

יצירת קשר: 

052-5398762  

אפשר גם בוואטסאפ

  • Facebook - Black Circle
  • YouTube - Black Circle