איך הקשבה עמוקה יכולה לשנות אותנו, את העולם ואת המפגש עם האחר.ת?




אם נודה, רק בינינו לבינינו, בלי שאף אחד יישמע :) לרוב אנחנו בכלל לא מקשיבות או מקשיבים


ביומיום ההקשבה שלנו כל כך על אוטומט כך שהיא הופכת שטחית וקצרה, כמו מן מנוהלת על ידי תחושת 'רק שיסתיים כבר' / 'אני יודע מה היא הולכת להגיד', המילים, הרגשות, המשמעות שבתוכם חולפים מעלינו או עוברים דרכנו באופן חסר מודעות שלא מאפשר מגע עם המציאות ולפני שחלף רגע מהר מאוד כמו מן אינסטינקט קדום מגיעה תגובה מהירה

תגובת הגנה

תגובת כניעה

תגובת הדיפה

תגובת בהלה...

תגובת התעלמות

או פשוט ניתוק.


כל התגובות-תנועות מגיעות מתוך סל של הרגלים ודפוסים, מסלולים עצביים ומוחיים שמתבטאים בפעולה, ברגש, בגוף, בתפיסה, אלו יודעים לעשות את העבודה שלהם היטב ומייצרים עוד מאותו דבר, עוד פחד, עוד קונפליקט, עוד מאבק, עוד מחשבות, עוד מתח.


בלי הקשבה עמוקה, הלופ ממשיך.


בלי הקשבה עמוקה, תפיסת העצמי המסוימת והמצומצמת הזאת אודות מי שאני חושב.ת שאני מתקבעת להיתפס כאמת בלעדית, נוקשה כזו וממנה עוד סבל עשוי להיוולד

בלי הקשבה עמוקה, הפחד עשוי לתפוס את כל המקום וחא לאפשר לשום דבר חדש לצמוח

בלי הקשבה עמוקה, לא אדע מה אפשרי, אחוג מבעד למגבלות של הרגל מחשבתי

מבלי אפשרות לחופש וגילוי עצמי ומעבר למיידי.


אבל, שום דבר לא חדש

אנחנו יודעות להקשיב בתוכנו, זה טבעי, ממש

טבעי כל כך


רק מתבקשת תזכורת מדי פעם


לעצור... להאזין לרשרוש העלים ברוח, לתנועת הנשימה שנכנסת ויוצאת, לתחושת החום שמפיץ התנור, לריח הנרקיסים, לתחושה הנעימה בבטן אחרי ארוחת הבוקר... לעייפות שנוכחת, לכאב הקל בצד ימין, לרגש השמחה, למחשבה שמגיחה כמו נוצה קלה או משקולת כבדה,

הקשבה למה שבא והולך על פני המודעות


*מה נוכח בי עכשיו?*


בלי לפתור דבר.

בלי לשנות כלום.


לפני כמה ימים שמעתי סיפור על חולה אלצהיימר שתרגל במשך 10 שנים, הוא היה אמור להרצות בפני 100 איש, אבל כשהוא נעמד מול הקהל היה לו בלאק אאוט טוטאלי והוא לא זכר מה הוא אמור לומר ולמה הוא נמצא שם.


אז מה שהוא עשה זה שהוא הצמיד את כפות הידיים שלו יחד, קרוב לבית החזה, והחל לקרוא בשם למה שהוא חווה:

"בלבול" והוא קד עם שתי הידיים

"פחד" והוא קד

"מובכות" והוא קד

"דפיקות לב"... קד

וכך זה נמשך עוד כמה דקות עד שאמר

"רגוע" ואז הוא התנצל.


לכמה אנשים היו דמעות בעיניים ואחד מהם אמר:

"אתה יודע, אף אחד לא לימד אותנו בצורה הזו"


ומה הוא בעצם עשה?

בהתחלה הוא לא עשה כלום, פשוט עצר.


פשוט עצר.


וכולנו יכולים ויכולות לעצור, אפילו לדקה, לשתי דקות, לעשר דקות...

לאפשר לעצמנו מגע עם החיים כפי שהם,

ככל שנעשה זאת זה יהיה מוכר, מזין ויתמוך באפשרויות חדשות בחיינו.


פוסטים אחרונים
ארכיון
תגיות