פוסט חדש - צמא לדרך החופש, והלימוד על 4 סוגי ההיאחזויות



אי שם בתחילת שנות העשרים שלי, ברקע ת"א, ואני אשה צעירה איך לומר די אבודה, כאובה מאוד בתודעה, בלב, בגוף, מתמודדת עם ריצות אינסופיות לבית החולים, קשה ונורא נורא כואב לחיות את החיים. בתמימותי אני חושבת שמצאתי שביל ללכת בו ומגיעה שוב ושוב ושוב לאין מוצא, התחושה הזו שאני חשה סבל, סבל אומנם של גיל צעיר ומבולבל אבל עדיין סבל דחוס, מכביד, מחניק, סוגר, מצמצם וכובל שעומד חהכריע אותי, זה מוציא אותי לחיפוש, אני מתחילה לחפש דרך. לא נראה לי שאני יודעת את זה. מה שאני כן יודעת זה שאני בוערת מבפנים מסבל.


נוחת לידי הספר 'להרבות טוב בעולם' של אסתר פלד, אני קוראת אותו בשקיקה, יחד עם כיווצים רבים על אמת ישירה, לא פסיכולוגית ולא פשרנית. מגיע אלי דיסק שיחות דהרמה בנושא ריקות של כריסטופר טיטמוס, משהו שם נשמע לי אמיתי ממש, אני גומעת את השיחות כמו מים בלב מדבר.


קפיצה קדימה, לא זוכרת איזו שנה בדיוק, אחת מהתקופות הרבות בהן למדתי וגמעתי עוד קורס ועוד ריטריט. אני יושבת עם המורה בסוף השיעור על היאחזות ובוכה נורא. אני מבינה משהו, זה מטלטל אותי לעמקי נשמתי. אני לא יכולה להמשיך את החיים כרגיל.


היאחזות הוא אחד המושגים המרכזיים בדרך הבודהיסטית, לפעמים כדי להרפות ולשחרר קודם צריך לראות כמה את.ה מחזיק.ה חזק, אז בכיתי, נהרות, עלה שם הכל, הארעיות, החולפיות, חוסר המשמעות, הפחד לאבד, כאב בלתי נסבל להיות בחיים ויחד עם זאת קושי אדיר לתפוס בכלל את האפשרות לשחרר יחד עם כמיהה לקפוץ ולגלות מה יש מעבר?


זה רגע קריטי, הרגע בו אנחנו מבינים ומבינות שמה שמנהל אותנו הוא לא באמת *חופש* אלא *היאחזות*, לא באמת *אהבה* אלא היצמדות, לא באמת *רצון ובחירה* אלא פחד


בודהה לימד על 4 סוגי היאחזות:

• היאחזות בהשקפות ודעות (שיח של דעות היא שיחה יבשה על מי צודק.ת והרבה פעמים הוא נתקע כי כמו כמות בני האדם בעולם, כך כמות הדעות, לעומת כך בודהה לימד 4 אמיתות נאצלות שהן השקפה משחררת מסבל, עליהן כנראה בפוסט נפרד..)

• היאחזות בטקסים, פולחנים, כללים וציווים (אפשר לקחת רפרנס מהשנתיים האחרונות וגם מחיינו קודם, האם נמשיך להחזיק בכללים גם כאשר בבירור הם פוגעים? האם יש לנו אמונה מסוימת על טקס כמטהר אותנו ממשהו אפל?

לכללים וכו יש מחיר גדול, הם כמו עושים סדר בעולם אך לפעמים גם פשוט מרוקנים אותו מתוכן של אמת, אותנטיות ותבונה)

• היאחזות בהנאות החושים (התנועה האוטומטית של התודעה לרצות עוד מהנעים בטעם, במראה, המריח טוב, הנשמע יפה וכו')

• היאחזות באמונה ב'עצמי' (הילכדות באמונה או בסיפור שהתודעה מייצרת אודות האני, כמו גם הנטייה השגויה לתפוס את עצמי כבעל קיום עצמאי ונפרד, במציאות תלויית גומלין אינסופית).


הרבה פעמים התנועה ההפוכה האוטומטית מול היאחזות היא לא חופש אלא אדישות, *לא* לכך התכוון הלימוד, זו טעות נפוצה למדי. בתשומת קשובה (מיינדפולנס) יש מידה גדולה מאוד של אינטימיות וקרבה, אינטימיות לא יכולה להתקיים עם שריון וכלי נשק להגנה, היא היא האפשרות לחוות את החיים הכה אנושיים במלואם, להרגיש, לתת לחוויה הישירה מקום, לדעת צער עד סופו, להבין ולחוות אושר בר קיימא כאן ועכשיו, להרגיש שאיפה, לשים לב נשיפה, להבחין בין כאב שקיים וימשיך להיות קיים כי ישנו גוף, לבין סבל נמנע כי הוא תוצר של תודעה.


וכך, בתרגול אט אט נוצר מרחב פנימי של יציבות, בהירות, ותבונה, נוכל ללמוד לזהות אילו תנועות בתודעה גורמות לנו לסבל וללמוד להרפות מהן אחת אחת ולאט לאט או מהר מהר........ כמו שאחרי שזיהית שאת.ה מחזיק.ה ואוחז.ת חזק בגחל בוער באגרופך, הדבר הטבעי והבריא הוא לפתוח את ידייך, לשחרר ולהחזירו למדורה.

פוסטים אחרונים
ארכיון
תגיות