ומה שלום הגוף

October 29, 2017

בשבוע האחרון נדדה ממני התשוקה 
בעצם באתי לכתוב ההשראה 
אבל הן כל כך דומות ומשלימות 
התשוקה לכתוב ולספר לעולם על מדיטציית מיינדפולנס 
ועל כמה התרגול משנה חיים הזה 
יכול לגלות לנו רגעי שלווה וחסד יומיומיים בחיים שלנו.

 

ומה שלום הגוף? אני שואלת את עצמי מבפנים 
מנסה לברר, כי הגוף הוא העוגן של התרגול 
ואל קולות הגוף אני מטה אוזן לשמוע 
לחוש את הכיווץ באזור בית החזה, ההתרחבות של הבטן 
או! הנשימה עדיין כאן. אני נושמת!! וטוב לחזור ולהיזכר בכך.

 

אז הגוף מרגיש קצת כיווצים ומכאובים באזור הזה וקצת גם שם 
ובעיקר רוצה לשהות. לא להיות בתנועה. 
להשהות לרגע את מירוץ העשייה, להרפות לתוך מה שיש 
לעשות מ ק ו ם למה שנוכח עכשיו

שוב ושוב ללמוד (דרושה סבלנות ותבלין ידידות) איך עושים מקום למה שבתוכי?
איך אפשר בלי מאבק או מנוסה פשוט להיות? 
איך אפשר להישען אחורה מתוך אמון? 


לעשות מקום לרגשות (דרושה כנות זה בטוח)
לתחושות, אפילו למחשבות המטרידות ולא להיסחף איתן או להיסחף ואז פשוט לחזור הביתה
לעוגן של הגוף, תחושת הנשימה ברגע הזה.

 

למצוא חופש פנימי אל מול אותם שינויים שהחיים כל הזמן מביאים. 
כי בדרך כלל כשאנחנו לא מתנגדות, מסכימות ללמוד להיות עם, מוותרות על הנטייה להתאכזב או לבקר לחומרה את עצמנו באופן אוטומטי
אלא פשוט עושות מקום 
אנחנו למדות להיות עם החיים 
ואפילו עם סטרס שמגיע לבקר או נוכח באופן כרוני 
באופן מיטיב יותר 
ופשוט לומדות לדאוג לעצמנו בחמלה ובחוכמה. 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

פוסטים אחרונים
Please reload

ארכיון
Please reload

תגיות
עקבו אחריי
  • Facebook Basic Square