"כבר מלא זמן שאני מחפשת בנרות איפה אני אוכל להפקיד את הכל, את הלב השבור, את כאבי הגב הנוראיים, את המחשבות המפחידות על העתיד.. אז אפשר להפקיד סוף סוף?"

January 8, 2020

 

 

 

"הלו, כן שלום"

היי, שלום לך

"הגעתי למרכז הקורסים?"

כן, כן, איך אוכל לעזור

"אני מתעניינת בקורס שראיתי בפרדס חנה" ...
אהה, כן
"ואני רוצה לבוא!
ממש רוצה, ראיתי שהתחילה קבוצה לאחרונה,
אפשר להצטרף אליה מחר?
כבר מלא זמן שאני מחפשת בנרות
איפה אני אוכל להפקיד את הכל
ככה, פשוט לתת את זה הלאה
ושייתן תשואה טובה
ממש טובה
כזו עם ריבית מעולה"

 

אהה...

 

גברתי, חשוב לי לומר שאנחנו לא בדיוק בנק הפקדות
והתשואה שלנו טובה רק לטווח ארוך
אבל אני סקרנית...
אולי תוכלי לומר היית כל כך רוצה להפקיד?

"אממ, אני יכולה לנסות...
(רגע של היסוס, שאיפה ארוכה...)
זו תקופה לא פשוטה עבורי
עברתי הרבה בחיים האלו
אני רוצה להפקיד
את הלב השבור
את האכזבה מכל מה שאהבתי והשתנה
את המחשבות המפחידות על העתיד
את כאבי הגב הנוראיים
את כל הרגעים הלא נעימים מהעבר שקשה לי לשכוח
את המחשבות המטרידות שבאות אלי תמיד רגע לפני שאני נרדמת!
את החלומות בהם אני שוב נופלת לבור מוכר ולא מצליחה לצאת...
את קוצר הנשימה ורגעי החרדה האיומים
את הכיווץ הכואב בסרעפת
את העייפות, אוי איזו עיייפות!...
את העצב על דברים שאינם יותר
נראה לי זהו לביינתים."

 

אהה...
אני ממש מבינה ומצטערת לשמוע..

אך אני חוששת שבנק ההפקדות שלנו מלא כרגע
ולא נוכל לקבלך
"אוי איזה מאכזב... את בטוחה?
אולי לפחות יהיה אפשר להפקיד את רק את האכזבה?
לפחות משהו קטן שאוכל להשתחרר ממנו?"
לא, לצערי אנחנו ממש מלאים...
"לפחות רק קצת ייאוש?
ממש קצת, שתהיה לי הפסקה אפילו קצרה ממנו!"
אני מצטערת לא אוכל לעזור
אנחנו מלאים עד אפס מקום.

 

שתיקה.

 

אבל אולי אוכל להציע משהו?
"כן" קטן
מעבר לצד השני נשמע

 

אני יכולה לספר לך
שגם אני פעם חיפשתי בנרות בנק הפקדות,
סליחה אם נהיה רגע כנות קורס שישנה לי את החיים אחת ולתמיד
חשבתי שאם סוף סוף אמצא אותו
את האחד הזה
ארשם, אשלם, אפנה את הזמן, אכנס לאוטו ואגיע
אשב כמו שיאמרו לי,
אעצום עיניים
אנשום
אעשה את כל מה שיגידו לי לעשות מא'- ת'
אז ייקחו את זה ממני!
יעלה כמה שיעלה...
העיקר להשתחרר מכל זה,
לצאת לחופשי סוף סוף...

 

"נו ומצאת?"
לא בדיוק...
זה היה ממש מאכזב וכואב
לפגוש את הלב השבור שלי
את העייפות מלילות חסרי שינה ומלאי דאגה
לעמוד מול השדים המפחידים שמנקרים לי בראש
ולשמוע את כל הביקורת שבתוכי שוב ושוב

 

"אהה..."

 

אחר כך בערך באמצע רגע לפני שכבר איבדתי תקווה
ותכננתי לפרוש...
יום אחד שטפתי כלים בתשומת לב
לתחושות של המים על כפות הידיים,
ואז נפל לי האסימון!

 

"איזה אסימון?"
שהעניין הוא שאין איפה.

 

"אין איפה מה?"

אין איפה להפקיד את החיים שלי.
פשוט אין.

 

ולא רק שאין איפה להפקיד
כל פעם שממש רציתי וניסיתי להפקיד אותם
זה בא עם מחיר נורא גבוה
(חוץ מעלויות האחסון המשוגעות)
"איזה מחיר?"
מחיר שלחיות את החיים שלי בניתוק
בהדחקה, בהכחשה
וזה נורא ריחק אותי מעצמי
אף פעם לא לבקר בתוכי ותמיד לחשוב שזה היה אמור להיות אחרת
והאמת, זה לא קידם אותי כמו שחשבתי.
פשוט הבנתי באותו הרגע מול הכלים
כי ממש האמנתי וזה לא באמת נכון
כי הנה הם ככה, כרגע... וזה לא סוף העולם.

 

"אוי, זה נשמע מאוד לא מבטיח!"
נכון, זה לא הכי סקסי,
אני מסכימה
אבל את יודעת מה...


"מה?...."
 

זה משחרר לחופשי בצורה אחרת לגמרי
ממה שחושבים בדרך כלל
מאז, נהייתי חברה של עצמי
והקולות השיפוטיים פחות שתלטניים
לפעמים באים אורחים לא נעימים לבקר
אבל אני מרגישה שאני יודעת מה לעשות איתם
אני מגישה להם כוס תה מתוק ומחכה בסבלנות
משתדלת לחייך לקראתם שלא יפחדו ממני
כשאני רואה אותם
הם כבר לא אני
פחות מזיז לי כשהם כאן.

 

"וואלה?"
כן, ואז מתישהוא הם מתעייפים והולכים
נעלמים עד הפעם הבאה

 

"ספרי לי עוד.."
אני פחות נופלת לבורות ישנים של כעס ובושה
פעם הייתי נופלת לתוכם שוב ושוב מבוקר עד ערב
חבוטה כולי, בקושי היה לי כוח לצאת משם...
לפעמים הייתי נתקעת שם חודשים ארוכים
אני זוכרת, היה לי קול בראש שכל הזמן האשים אותי
על איך אני מרגישה
וניסה למדוד איך זה לעומת אחרים
במיוחד כשרואים שכולם מחייכים בפייסבוק הזה
וכל היום הייתי עסוקה בהשוואות
אם אני עושה את זה נכון... ומה יהיה,
ואיך לעשות את זה כדי שאצליח וארגיש טוב עם עצמי

 

"והיום איך זה? זה השתנה?"
 

לא אומרת שמדי פעם לא מגיע משהו כואב ומכווץ
אבל לרוב אני מרגישה בבית עם מה שיש
אני מסתכלת על עצמי בעיניים טובות רוב הזמן
יודעת לחזור לנשימה שלי ופחות להיסחף עם הדברים שבאים
במיוחד עם מה שאני כבר מזהה כדפוסים ישנים ולא מועילים
וגם פשוט הבנתי שההשוואות האלו אין להן סוף!
הן ממש גורמות לי להיות עצובה
ורחוקה מאחרים
ומעצמי.

 

אפשר לספר לך משהו אחרון...
 

"מה?"
 

זה גם מאוד שיפר את היחסים עם המשפחה שלי
כשאני נוכחת ויש מקום קשוב בתוכי
אני מרגישה שאפשר להתמודד עם הרבה יותר מאשר פעם
ואני פחות בורחת ונמנעת ממצבים לא נעימים כשהם באים
ואני יכולה יותר לאהוב, להקשיב, להבין אותם...
ולחבק יותר. משהו שכולנו צריכים יותר.
והבנתי שאנחנו מאוד דומים
לא רק משפחה, בני אדם בכלל

 

"אהה...נשמע טוב...
"וואלה, טוב זה כיוון שלא חשבתי עליו
ותגידי איך התחזוקה של זה??"
תשמעי זה קטע שצריך להיות מוכנים אליו
צריך התמדה וזה לא תמיד קל
וגם הרבה סבלנות בעיקר בהתחלה
אבל אחר כך זה נהיה יותר מוכר וטבעי
והרבה פעמים
זורם מעצמו ואפילו מפתיע"

 

"וואלה...
ותגידי נפתח אצלכם משהו בקרוב?"
האמת שכן
עוד חודש קבוצה חדשה יוצאת לדרך
בפרדס חנה
"טוב, את יודעת מה"
מה?
"נגעת בי מכל מה שסיפרת...
נראה לי הגיע הזמן, אני מוכנה לנסות משהו חדש!
יש מקום בשבילי?"
תני לי רגע לבדוק...
כן!
בשמחה,
את ממש מוזמנת להצטרף אלינו
ברוכה הבאה 🧡

 

ימי ראשון בערב, החל 9.2.20

https://lp.vp4.me/8qc4

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

פוסטים אחרונים
Please reload

ארכיון
Please reload

תגיות