על החשיבות של איכפתיות ודאגה עצמית בימים של מתח ובכלל

רבע שעה שאני מתכננת לכתוב את הפוסט הזה.

בראש כבר הכל מסודר ובזמן הזה חוץ מקפיצה אקראית לכמה מסכים אחרים, מענה להודעות וכו', כתבתי פסקה אחת. ואז שמתי לב לתחושות הכיווץ בבטן שמודיעה - איפה ארוחת הצהריים? :)

ובדיוק מסונכרן לנושא, שמתי לב לנטייה הכה אנושית לנסות למשוך עוד קצת, נו, עוד דקה, עוד שורה... הנטייה קצת לדחוק את הגבולות ואת הצורך של הגוף בהזנה.

הלכתי לאכול ארוחה טובה וחזרתי - כראוי לנושא הפוסט.

אוכל זה סוג אחד של הזנה. יש הרבה סוגים של הזנה להם הגוף ולא פחות הנפש שלנו זקוקים כדי לחיות חיים מאוזנים, משמעותיים ובעלי תמיכה מספקת להתמודדות עם אתגרים.

בשנים האחרונות אני מתמחה בפסיכותרפיה מבוססת מיינדפולנס (האקומי) ושם, אנחנו קוראים להזנה הזו: משאבים.

משאבים הם למעשה חוויות נעימות שאנחנו לומדים לשים לב אליהן ברמת הגופנית ושהן זמינות לנו כרגע או בזכרון.

למשל התחושה שהתעוררה בי ברגע שראיתי את היופי של הנרקיסים שפרחו הבוקר היא משאב - גם ברגע ההווה וגם כשאני נזכרת בהם מתפשטת תחושה נעימה בגוף ומשהו מתרחב.

עוד משאב הוא תחושת החמימות באזור כפות הידיים, ההרגשה של השמש החמימה על הפנים, להיזכר בחבר/ה אהוב/ה ויקר/ה, שימו לב להרגשה הגופנית שעולה עם הזכרון, זו התחושה שאליה נרצה להתכוונן במילה משאב, נרצה לקחת את הזמן ולהישאר עם התחושה ולתת לה להזין אותנו.

כשאנחנו חיים במירוץ ובמהירות, הנטייה היא לעבור הלאה מהר מדי, לדבר הבא ברשימה, הנטייה ההישרדותית נכנסת לפעולה ודוחפת פשוט לעשות מה שחייבים וכמה שיותר מזה. הבעיה היא שזו אסטרטגיה שטובה לתווך קצר (אירוע קונקרטי) ולא לתווך ארוך (חיינו...) אסטרגיה והתנהגות קבועה של רק מה שחייבים וצריך, עלולה לדלל אותנו מכוחות פנימיים ולהפוך את החיים לאפורים, כבדים ומעמיסים.

לפעמים עד שהגוף לא זועק שנכבד אותו אנחנו לא עוצרים.

הרבה פעמים מסתובבת לה התפיסה שהמערכת גוף-נפש שלנו לא זקוקה לתמיכה חוץ מאוכל ושינה, מה שכמובן לא נכון.

אפשר ורצוי גם קודם לפתח איכפתיות ודאגה עצמית: משאבים היא דרך זמינה ונגישה שמחזקת את מערכת העצבים שלנו ובכך את תחושת הok'ness בתוכנו. כשאנחנו מקפידים להכניס משאבים והזנה ליומיום באופן קבוע (ולא רק בסופ"ש או בחגים) אנחנו מחזקים את היכולות לגשת אל חוויות פחות נעימות מתוך חוסן נפשי, פרספקטיבה ואיזון פנימי.

ולכן בשגרה ובטח בתקופות של שינוי, משבר או מתח גדול מכרגיל עוד יותר חשוב, להכניס ליום ולשגרה הזנה ומשאבים ולא לחיות על דיאטה חד ממדית ולא מזינה.

תרגיל כתיבה: קחו לכם/ן רבע שעה לכתוב לפחות 10 דברים שמרגישים מחזקים, מזינים ונעימים. אלו יכולים להיות דברים ממש קטנים, חוויות יומיומיות. שימו לב איך זה מרגיש בגוף להיזכר ולכתוב את כל אחד מהדברים..

הנה כמה רעיונות: תרגול מדיטציה תרגול לא פורמלי- לפחות 2-3 ביום, להפנות את תשומת הלב לחוויה נעימה כרגע באחד החושים: מגע, ריח, מראה, טעם, מצב תודעה וכו'. יציאה לטבע, גם ישיבה של 10 דקות מתחת לעץ... מוזיקה הליכה בים הקשבה לציפורים מעשה של נדיבות ועזרה לאחר/ת גינון ומגע עם האדמה כתיבה ביומן יצירה ספורט מפגש עם חבר/ה אהוב/ה מנוחה ושינה קשר עם אחרים: בני זוג, משפחה, חיות מחמד, ילדים ועוד.