לַחְשׁוֹב פֶּרַח מַשְׁמָע לִרְאוֹתוֹ וְלַהֲרִיחוֹ

וְלֶאֱכוֹל פְּרִי מַשְׁמָע לְהָבִין אֶת מַשְׁמָעוּתוֹ.

פרננדו פסואה

שירים של קשיבות 

תן לחשכה הזאת להיות מגדל פעמון / ריינר מריה רילקה

תרגום לילה קמחי 
 

חבר שקט, שהגיע כה רחוק

הרגש כיצד נשימתך יוצרת עוד מרחב סביבך.

תן לחשיכה הזאת להיות מגדל פעמון

ואתה – הפעמון. ובעודך מצלצל.

מה שחובט בך הופך לכוחך.

נוע קדימה ואחור אל תוך השינוי.

איך זה מרגיש, העוצמה הזו של הכאב?

אם המשקה מר, הפוך עצמך ליין.

 

בלילה בלתי-ניתן להכלה זה,

היה המסתורין בצומת-הדרכים של חושיך,

המשמעות מתגלה שם.

ואם העולם חדל מלשמוע אותך

אמור לאדמה השקטה – "אני זורם"

ולמים הגועשים דבֵּר – "אני הווה".

 

הרגע / מרגרט אטווד

 

הרגע בו, אחרי הרבה שנים

של עבודה קשה ומסע ארוך

אתה עומד במרכז החדר שלך,

בית, דונם, קילומטר מרובע, אי, מדינה,

בדיעה ברורה איך הגעת לכאן,

ואומר, כל זה שלי,

 

באותו רגע העצים משחררים

את זרועותיהם הרכות סביבך,

הציפורים לוקחות את שירן בחזרה,

הצוקים נסדקים ומתמוטטים,

האוויר נסוג ממך כמו גל

ואתה מתקשה לנשום. 

 

לא, הם לוחשים. שום דבר לא שלך,

היית רק אורח, פעם אחר פעם

מטפס על הגבעה, מניף את הדגל, מצהיר.

מעולם לא היינו שייכים לך,

מעולם לא מצאת אותנו.

זה תמיד היה בדיוק להפך.

הנרי דיוויד ת'ורו 

חוץ מהדרך שלך
כל דרך
היא לא יותר
מהטלת קובייה

 

לכן
תדאג להישאר
בנתיב
שהוא שלך

אֲנִי שׁוֹמֵר הָעֲדָרִים \ פרננדו פסואה
תרגום יורם ברונובסקי


אֲנִי שׁוֹמֵר הָעֲדָרִים.
הַעֲדָרִים הֵם מַחְשְׁבוֹתַי
וּמַחְשְׁבוֹתַי הֵן כֻּלָּן תְּחוּשׁוֹת.
אֲנִי חוֹשֵב עִם עֵינַי ועִם אָזְנַי
עִם יָדַי ועִם כַּפּוֹת-רַגְלַי
וְעִם אַפִּי וְעִם פִּי.

לַחְשׁוֹב פֶּרַח מַשְׁמָע לִרְאוֹתוֹ וְלַהֲרִיחוֹ
וְלֶאֱכוֹל פְּרִי מַשְׁמָע לְהָבִין אֶת מַשְׁמָעוּתוֹ.

מִשׁוּם כָּך בְּיוֹם שֶל שָׁרָב
אֲנִי חָשׁ עַצְבוּת לְהִתְעַנֵּג עָלָיו כָּכָה,
וַאֲנִי מִשְׂתָּרֵעַ מְלא קוֹמָתִי בָּדֶּשֶא
וְעוֹצֵם אֶת עֵינַי הַבּוֹעֲרוֹת,
חָש אֶת כָּל גּוּפִי שָׂרוּעַ בְּתוֹך הַמְּצִיאוּת,
אֲנִי יוֹדֵע אֶת הָאֶמֱת וַאֲנִי מְאֻשָּׂר.

 

המסע / מרי אוליבר

תרגום לילה קמחי

יום אחד סוף סוף ידעת מה עלייך לעשות
והתחלת. 
למרות שהקולות סביבך המשיכו לצעוק את עצותיהם הרעות
למרות שכל הבית החל לרעוד, ואת חשת את המשיכה המוכרת בקרסולך

"תקני את חיי" כל קול קרא, אך את לא עצרת, ידעת מה עלייך לעשות.
למרות שהרוח חיטטה באצבעותיה הנוקשות ביסודות עצמם
למרות שהמלנכוליה שלהם היתה נוראה.
היה כבר מאוחר מספיק ולילה פראי והכביש מלא בענפים נופלים ואבנים
אך אט אט, כשהשארת את קולותיהם מאחור, הכוכבים החלו לבעור דרך סדיני העננים
והיה שם קול חדש, שאט אט התחלת לזהותו כשלך,
כשאירח לך לחברה כשפסעת עמוק יותר ויותר אל תוך העולם
נחושה לעשות את הדבר היחיד שיכולת לעשות
נחושה להציל את החיים היחידים שיכולת להציל

מלון אורחים / רומי

תרגום סמדר יהודה גזית 

להיות אנושי זה בית הארחה

כל בוקר אורחים חדשים:

שמחה, דיכאון, שעמום…

איזו מודעות רגעית מגיעה כאורחת לא צפויה.

קבלי את כולם בברכה!

אפילו אם הם חבורת מכאובים

המרוקנת את ביתך באלימות מכל רהיטיו,

עדיין, התייחסי לכל אורח בכבוד.

ייתכן שהוא מרוקן אותך לקראת עונג חדש!

המחשבה האפלה, הבושה, הזדון,

קבלי אותם בדלת בעודך צוחקת,

והזמיני אותם להיכנס.

היי אסירת תודה על מי אשר מגיע,

כי כל אחד מהם נשלח

כמדריך ממֵעֵבֶר. 

השכחת? / סטיבן פולדר 

איך לא לעשות דבר?

לצפות בטבע שאינו עושה,

בשוליהם של עלים, בפרוות החתולים,

בצורות העננים, בדממת הלבנה?

השכחת כיצד להאזין למוסיקה של הרוח

ולנשימתך הרכה,

הממוססת את המפריד בין פנים לחוץ?

השכחת

שנפשך הטרודה עודה מאוהבת בכוכבים

ומבחינה בכאב מאחורי עיני הזולת?

התוכל למחול ולאהוב את עצמך

שהרי אינך אלא מי שאתה

כמו כל זר שתפגוש בדרכך?

בוא, התקרב, חוש בנוח,

תן לי להזכיר לך...

מותר / ענבר שפרוני

עַכְשָׁו אַתְּ יְכוֹלָה לְהִתְחַבֵּא
מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה. יֵשׁ לְךָ פֹּה 
כָּל מָה שֶׁאַתְּ צְרִיכָה: מַחְבֶּרֶת, סֵפֶר
בַּקְבּוּק חַם, מְנוֹרָה.

כָּל הַיּוֹם נִלְחַמְתְּ קונג פוּ 
עִם הַמַּחְשָׁבוֹת הָרָעוֹת. קָפַצְתְּ
בֵּין מְשׂוּכוֹת, מָעַדְתְּ, הִסְבַּרְתְּ בְּקוֹל חִוֵּר:

"זֶה לֹא שֶׁאֲנִי חוֹלָה, אֲנִי פָּשׁוּט
זְקוּקָה לִמְנוּחָה". "זֶה לֹא שֶׁנִּשְׁבַּר לִי הַלֵּב
זֶה רַק הָעוֹלָם שֶׁנּוֹעֵץ בִּי סַכִּינִים".

כעת את מסירה את שריון המאמץ
ניתנת לנהרות המלח הגדולים 
שואלת שוב ושוב בלחש: "זֶה בְּסֵדֶר
שֶׁאֲנִי כָּכָה? לֹא יִקְרֶה לִי שׁוּם דָּבָר?"

מִצְחֵךְ הַמֵּזִיעַ כבר בּוֹהֵק מֵחֲלוֹמוֹת
הַפְּחָדִים מַקִּיפִים אֶת הַמִּטָּה כְּמוֹ תַּנִּינִים.
אַל תּוֹרִידִי רֶגֶל אֶל הָרִצְפָּה.

המנורה שנשכחה דלוקה, 
הבקבוק שהתקרר, הספר הפתוח
הכל פה שר לך שיר ערש מאוחר: 
"הַכֹּל בְּסֵדֶר. מֻתָּר לָךְ, מֻתָּר"