מאמרים מקוריים
על חרדה, מיינדפולנס ועבודה עם רגשות
מאמר וטיפים לתרגול, חלק ראשון
פחד הוא רגש ותחושה שמלווה רבים מאיתנו ביומיום. לטוב ולרע הוא כאן. לטוב כי היא עוזר לנו לזהות מצבים שמהם עלינו להיזהר ולהישמר מסכנה ממשית. לרע, כי בתוספת היכולת המופלאה של המוח שלנו לדמיין, לחלום, לפרש ו"לקפוץ" לעבר או לעתיד, ממצב של ערנות בריאה שעוזרת לנו לשרוד, פחד יכול להתחלף בחרדה והיא יכולה להתנפח לממדיים עצומים, להשתלט על חלקים נרחבים מחיינו ולנטרל את האפשרות לחיות בעולם באופן חופשי ומלא...
על חרדה, מיינדפולנס ועבודה עם רגשות
מאמר וטיפים לתרגול, חלק שני
למעשה המוח שלנו יגיב באופן דומה ואפילו זהה אל מול לסכנה ממשית או מדומיינת ויתחילו להופיע סימנים של לחץ וחרדה: דופק מהיר, הזעה, חום בפלג הגוף העליון, נשימה מהירה, כאב בטן ועוד. במצב כזה נתנתק מהמציאות של קריאת הספר שבידנו לעבר השתלשלות תגובות רגשיות-גופניות-מחשבתיות שמתובלות על ידי הפרשנות שלנו "שמשהו לא בסדר" ואלו מגבירות ומעודדות את החרדה להמשיך ולהתעצם...
טיפ 3: טפחו גישה רכה וידידותית לעצמכם. אין טעם להלקות את עצמנו על הרגלים ישנים שכנראה שירתו אותנו בעבר. הגיע הזמן לטפח אופן אחר ובריא יותר לעבוד איתם.
מהרגל ישן לחופש בחירה
ביומיום, הרבה מהפעולות שלנו נעשות מתוך הרגל ישן, פעולות אוטומטיות שקורות כאילו מישהו אחר נוהג ברכב, אנחנו בכלל יושבים מאחורה, אולי צופים בנוף... לא בדיוק נמצאים אלא טסים על טייס אוטומטי.
עקרונית אין בעיה עם הטייס האוטומטי, הוא מאפשר לנו לעשות פעולות ללא מאמץ יוצא דופן, ועוזר לחסוך במשאבי קשב, הרבה פעמים גם תורם להרגשה של יעילות ומיומנות.
השאלה היא מה קורה כשהאוטומט הוא דפוס מחשבה?
להמשך קריאה
הקשר בין סטרס, השתוקקות ואושר
מיינדפולנס ועבודה עם תחושות גוף
אז, נתחיל מההתחלה: הגדרות רבות למילה סטרס ובעברית היא מתורגמת למילה: דחק.
בדחק הכוונה ל"הרגשת מתח, מצוקה נפשית, מועקה ואפילו צפיפות." (מילון עברי עברי)
נראה לי שרוב האנשים לא היו חושבים על צפיפות בהקשר של דחק, אך הרבה פעמים כשאנחנו במתח, מועקה ולחץ, יש צפיפות בעולם הנפשי – גופני שלנו....
איכויות מיטיבות במיינדפול-נס
ניסים - לפעמים נשמע שהם מארץ רחוקה, ארץ שקורים בה דברים מופלאים. אולי גם אתם חושבים ככה, זה לא הרי כאן. כאן, אנחנו בעבודה, בשגרה, לא רואים ניסים ברחוב, ביומיום שלנו, להפך... לרוב פוגשים את אותם הרגלים שמרוב שהם חזקים ואוטומטיים אצלנו, אנחנו אפילו בטוחים (!) שהם חלק אינהרנטי מהאישיות שלנו. (לדוגמא: "אני עצלנית", "הריכוז שלי לא טוב", "אני לא טוב במדיטציה", "זה לצעירים, אני כבר סבתא")
ואז באים לתרגל מיינדפול-נס ומגלים אפשרות אחרת.
תרגול מיינדפולנס בזמנים של אי וודאות
אנחנו בטוחים שאנחנו על זה! שכל מה שרצינו קורה בדיוק מ-ו-ש-ל-ם, שהדברים זורמים בקצב שמתאים לנו, שהחיים מחייכים אלינו, סוף סוף, עכשיו אפשר לנשום לרווחה.
וכמו שמורה הדהרמה כריסטופר טיטמוס אומר בדיוק על הרגע הזה... זהירות!
כמתרגלי תשומת לב (מיינדפולנס) ודהרמה, אנחנו מתרגלים להיות עירניים מאוד למה מרכיב את החוויה שלנו (מחשבות, השקפות, העדפות, הרגלים, תחושות גוף, רגשות ועוד) ולפרשנות והתגובה שלנו למתרחש.
על יחסינו עם המבקר/ת הפנימי/ת
אני מגלה שוב ושוב שלפעמים בעצם מה שעוצר אותנו להתחיל או להמשיך זה בעצם הפחד מהמבקר/ת הפנימי/ת. איפהשהו בפנים יש לנו קול, דמות סמכות שהפנמנו אי שם בעבר, שאומרים לנו בקול נוקשה וקר שוב ושוב:
כמה אנחנו לא טובות וטובים, כמה אין סיכוי שנצליח, אני גרוע/ה, תכף כולם יגלו!, זה אבוד מראש, ועוד גרסאות של שיפוטים כואבים...
מהימנעות להתקרבות
איך לזהות מצב בו אנחנו נמנעים?
ומה ההבדל הכל כך חשוב בין אדישות למיינדפולנס? ומה הקשר למוח האנושי?
בהגדרה הבסיסית למיינדפולנס, כמו שהוא מוצג במערב, אפשר לראות את החלוקה בין החלק הראשון של ההגדרה: "תשומת לב לחוויות הרגע הזה" לבין החלק השני: "באופן פתוח, מקבל ולא שיפוטי."
נתעכב רגע על החלק שני...
אופס, סליחה, בטעות! | מחשבות על סליחה בתשומת לב קשובה
ממה בעצם מורכבת התנועה של סליחה?
איך אפשר להפוך אותה ממשהו שעלול להיות מלא ברגשות אשם לתנועה
של תשומת לב, לקיחת אחריות ובגרות?
מהם הרכיבים שיתמכו בתהליך של צמיחה מתוך המקום הזה?