אנחנו בטוחים שאנחנו על זה! שכל מה שרצינו קורה בדיוק מושלם סוף סוף...

שהדברים זורמים בקצב שמתאים לנו, שכל מה שרצינו מתרחש בדיוק לפי הרצונות שלנו, שהחיים מחייכים אלינו,  ועכשיו סוף סוף אפשר לנשום לרווחה ולהתרווח אחרונית.

וכמו שמורה הדהרמה שלי כריסטופר טיטמוס אומר בדיוק על הרגע הזה: זהירות Watch out

כנראה שיש משהו שאיננו שמים לב אליו, משהו שמתחבא מתחת לראדר תשומת הלב.

​

כל מי שישב למדיטציה לרבע שעה, שם לב לתחושות וחויות שמופיעות ונעלמות מבלי שעשינו דבר חוץ מלשבת ולהתבונן. מה שאומר בפשטות שגם תחושה נעימה של בטחון נמצאת לזמן מה ונעלמת, משתנה, כמו עוד תופעות שבאות וחולפות.

​

ברגעים של אי וודאות, אפילו ברגע שהבוס מזמין אותנו לשיחה ולא נאמר לנו באיזה נושא היא הולכת להיות (...) המוח שלנו מנסה לדמיין מציאות כזו ואחרת, מה יקרה באפשרות הזו והזו ואיך להתכונן ולהתגונן וכמובן איזו אפשרות מועדפת עלינו.. ההעדפה בנויה על סיפור החיים שלנו, הנטיות, הדפוסים, אמונות היסוד וההרגלים שלנו. באופן מאוד טבעי אנחנו אוהבים תחושת נעימות ורוצים שהן ימשכו, ולא מעוניינים בתחושות לא נעימות כמו אובדן שליטה, זה גם עניין הישרדותי.

 

מתגובה נבונה לרדיפה מתישה

בצורה הפשוטה ביותר זו היא צורת הישרדות טבעית שאמורה להגן עלינו.

מה שמצער זה כשהיא עלולה להפוך לכדור שלג של חרדה מתמשכת שמצמצמת את אזורי החיים והתפקוד, מגבירה דאגה,  ייאוש וחוסר אונים, ומעודדת רדיפה אינסופית ומתישה אחר רגעים נעימים.

​

בעזרת תשומת לב נבונה (מיינדפולנס) אפשר להיות עם התחושה הלא נעימה, להתבונן ולדעת שגם היא חולפת. אבל במקביל מתרחשת התודעה שלנו והיא מאוד אוהבת הסברים וסיפורים... היא בונה נרטיב וזהויות, הרגלים והעדפות על הבסיס שאם נעים לנו או לא. למשל האמונה: "אני חייבת להצליח" ואם לא הצלחתי כל הערך העצמי שלי מתרסק.

​

תרגול עקבי ורציני במיינדפולנס מתחיל לחשוף את התנועות האוטומטיות של התודעה

שמעדיפה את הנעים וסולדת מהלא נעים ואת אי הנחת והסבל שמתגבר מהיעדר תשומת לב לאותן תנועות אוטומטיות, שלעיתים קרובות מנהלות את חיינו.

​

הרגע הזה - לחכות לתוצאות של בדיקה רפואית

וברגעים של אי וודאות, זה יכול להרגיש מאוד לא נעים. לדוגמא כשאנחנו ממתינים לבדיקה מהרופא, כל החרדות והפחדים יכולים לבוא לבקר אצלנו ולהבעיר התקף פאניקה ושרשרת תגובות אוטומטיות לא מועילות.

​

חשוב לדעת שהמוח האנושי מעדיף איום קונרקטי מאשר איום מעורפל. עם איום מעורפל כזה, המוח שלנו שהתרגל להתגונן מול נמרים, לא ממש יודע מה לעשות, הוא לא בנוי להתמודדות עם איום כזה. 

​

ובמצבי אי וודאות, הרבה פעמים לדפוסי חשיבה תהיה הנטייה ללכת לכיוון של שחור לבן (או, או)

ולהטייה שלילית (נגטיב באייס) כך שלרוב יעלו בתודעתנו מחשבות שליליות, שלא נאמר קטסטרופאליות והחשיבה תהיה מאוד הישרדותית ותגובתית. בנוסף, בזמני לחץ יש יותר נסיגה לעבר הרגלים ישנים, צורות התמודדות שכבר חלפו חוזרת להופיע בחיינו. כאן אנחנו ראויים גם לעדינות, ולחמלה עצמית במקום הרגיש הזה.

​

תרגול חופש דרך אימון בתשומת לב

כשאנחנו מדברים על תרגול מיינדפולנס, מדובר על אימון בחופש מכל התוצרים השליליים של התגובות האוטומטיות לאי וודאות או אי נעימות, אנחנו מדברים על יציבות בלי קשר לנעים או לא נעים, נוכחות כאן ועכשיו עם מה שישנו ומבלי להיסחף לים של פרשנויות אוטומטיות, אלא פשוט לראות אותם, באופן ישיר, פרשנויות, מחשבות.. תחושות, שכמו שהן באות, ככה הן הולכות.

​

לב העניין הוא שהתרגול מצביע לעבר שינוי היחס שלנו אל החוויה, ולא שינוי החוויה, כאן מתחולל השינוי הטרנספומטיבי שנמצא בלב ליבו של תרגול מיינדפולנס, היכולת להיות עדים לחוויה במקום להיסחף לתוכה. וטיפוח דרך אחרת לפגוש את עצמנו, במקום שיפוטיות והאשמה, מתרגלים קבלה ולאפשר לדברים להיות כפי שהם, במקום סלידה ואחיזה, מתרגלים להישאר פתוחים וסקרניים למתרחש ברגע זה, וכאמור זה תרגול, וכולנו יכולים לגשת אליו, היום הוא יותר נגיש מתמיד.

​

​

​ראייה בהירה

בעיני ומהנסיון שלי, התרגול מציע לנו לתרגל בטחון עמוק יותר שאינו תלוי בהתרחשות כזו או אחרת, הוא מציע לנו מפתח ובחירה אם להיות מתחת או מעל לנסיבות. כשאנחנו רואים בבהירות וצלילות את ההעדפות שלנו, את הנטיות שלנו, את דפוסי ההתמודדות ההישרדותיים, ההרגלים הישנים, הכאב והמתח שנבנה דרך המחשבות על העתיד, את האחיזה שלנו בתחושות נעימות ודחייה של תחושות לא נעימות, את האובססיה של המחשבות על מה יהיה... כשאנחנו רואים בבהירות, יש פוטנציאל גם לשמוט את מה שאינו מועיל ולצאת סוף סוף לחופשי.

​

הטלת ספק בריא

במקום להמשיך בהרגלים של מתח ודאגה, האם נוכל לשים סימן שאלה על המחשבות האלו שכל כך קל להאמין להן אלא אם נראה שאלו רק מחשבות... לומדים לשים סימן שאלה במקום סימן קריאה. 

זה לא קל, אבל משחרר ומתגמל מאוד. במידה ונצטרך לבחור ולצאת לפעולה, הסיכוי שיהיה לנו הכוח והמשאבים גדול יותר כשתשומת הלב עובדת עם החוויה הישירה ולא עם המחשבות והסיפור שלנו על החוויה.

לדוגמא: "יש תחושה של לחץ בברך ימין" זו החוויה הישירה, לעומת "אני בחיים לא אשרוד את זה, אצטרף ניתוח ברך בעתיד", זו המחשבה על החוויה הישירה. תוצר של דפוסים והרגלים.

​

קבלה במקום מאבק

תרגול מיינדפולנס מבוסס על כך שאם אנחנו מטפחים קבלה ואי מאבק בחוויה שלנו ממש כפי שהיא כרגע, ברגע זה, מבלי להיסחף ולאחוז, אבל מצד שני לא טובעים בתוכה, אלא נוכחים עימה ביציבות ואיזון נפשי, כמות הסבל שלנו תקטן באופן משמעותי. החוסן שלנו יהיה חזק ונוכל להתמודד עם רגשות שליילים או מצבים לא נוחים עם הרבה יותר גמישות, סבלנות ויכולת קבלת החלטות מיטיבה.

​

מיינדפולנס הוא גם בסופו של יום תרגול פשוט, לחזור הביתה, לרגע ההווה

בנשימה כפי שהיא עכשיו נכנסת ויוצאת, בצלילים שהאוזן שומעת,

בתחושת המגע של הבגד על העור, בצללי השמש השוקעת

​

בתרגול אנחנו מטפחים את ההפך מההרגלים שלנו, לומדים לבסס עוגן בלב ים סוער או שקט

לומדים לטפח רגעים של שפיות וחופש בתוך החיים,

כפי שהם כאן ועכשיו, גם אם זו תקופת אי וודאות.

​

וכך צעד אחר צעד

נוכל לחזור שוב לנוע בנהר החיים,

על כל העליות והמורדות עם הרבה יותר רווחה נפשית.