​ביומיום השגרתי אנחנו רצים מדבר לדבר, ממשימה למשימה בתזזיתיות קופצנית ומהירה, מנסים לתקתק את החיים ואת רשימת הצריך שלנו. מה שעוזר לנו לעשות זאת הוא הטייס האוטומטי. הפעולות שלנו נעשות מתוך הרגל, על אוטומט, לא צריך להקדיש להן מאמץ או כוונה מיוחדת. כאילו מישהו אחר שוטף את הכלים או מדבר, הולך וחי את חיינו מבלי לשים לב לפעולה עצמה, לסביבה ולכוונה שמאחוריה, הדברים כמו קורים בלעדינו.

אולי הדוגמא הבאה תהיה לכם מוכרת:
נכנסתם לרכב
התכוונתם להגיע לנקודה א', למשל הבית החדש
התחלתם לנהוג,
הגעתם ליעד
ופתאום הופתעתם לגלות שבכלל הגעתם לנקודה ב'!
שהיא הבית הקודם שאותו עזבתם לפני כשנה...
על טייס אוטומטי אנחנו לא ערים למתרחש, פועלים ללא חיבור, התודעה לא מחוברת למתרחש, אנחנו חיים מתוך הרגל ישן שאי שם בעבר, התאמנו עליו מספיק כדי שהוא ייעשה בלעדינו.
 

הערך של הטייס האוטומטי
זה לא פשוט. החיים בעידן שלנו רווים גירויים ועשייה נמרצת ובקצב מאוד מהיר.

למדנו איך לעשות פעולות מסוימת מבלי להשקיע את כל המשאבים שלנו שוב ושוב בלמידה מחדש, לכן יש גם ערך במידה מסוימת לטייס האוטומטי. הוא מאפשר לנו לעשות פעולות ללא מאמץ יוצא דופן ועוזר לחסוך במשאבי קשב, המיומנות הזו גם תורמת לעיתים להרגשה של יעילות ומיומנות. ועם זאת, חיים שלמים בהתנהלות על טייס אוטומטי מורגשת לעיתים כאילו שאנחנו יושבים מאחורה, צופים בנוף כשמישהו אחר נוהג עבורנו ומנווט את חיינו...
הדברים נעשים מעצמם ובלעדינו, מה שנקרא "תכף אשוב"...   

 

החסרון של הטייס...

למעשה, אנחנו חיים ומגיבים מתוך דפוסים התנהגותיים, מחשבתיים ורגשיים ישנים שמקורם בעבר.

חלק מהן לא משרתים אותנו היום, את מי שאנחנו, את האופן שבו היינו בוחרים לחיות או להגיב באופן שמחובר לערכים ולדברים שחשובים לנו. כשהטייס האוטומטי תופס נפח גדול ביומיום שלנו או נוהג ברכב של החיים שלנו יום אחר יום, שנה אחר שנה, למעשה יכולת הבחירה שלנו הצטמצמה מאוד, אין לנו חופש בחירה לאן לנווט, מה לעשות ואיך להגיב לאירועי החיים.

 

לחץ ומחשבות 

הרבה פעמים ניתקל בסיטואציות בהם אמרנו דברים שלא התכוונו לומר... ואחר כך עולים רגשות של דאגה או חרטה על מה יקרה. אולי נרגיש אבודים במשימות, קופצים מדבר לדבר ומאבדים את הכוונה המקורית לשמה התכנסו... כשאנחנו על טייס אוטומטי ניתפס ונזדהה עם מחשבות מטרידות ומעגליות מה שתורם לרמת רווחה ירודה ורמת חרדה גבוהה ולתחושה שהעולם שם ואני כאן בנפרד. נדידה מוגזמת של מחשבות ותחושת לחץ, מלוות הרבה פעמים את הטייס האוטומטי, במיוחד אם התרגלנו להגיב באופן זה לאירועי החיים.

  

לחזור להווה, לחיות כאן ולהגיב בצורה מועילה

בתרגול ולימוד מיינדפולנס אנחנו מגבירים את הווליום של המודעות ומאמנים את תשומת הלב והקשב שלנו עוד ועוד למתרחש בהווה, כאן ועכשיו.

אנחנו עושים זאת דרך תרגולים פורמליים של מדיטציה ולא פורמליים, למשל שטיפת כלים בתשומת לב. כדי שנוכל להיות כאן ועכשיו אנחנו נעזרים במערכת הקשב שלנו,

היא זו שתקבע איפה אנחנו חיים ובמה אנחנו מעמיקים, בהווה או בעבר?

אולי נדדנו למחשבות על העתיד מבלי לשים לב?

​

להתעגן בהווה כל פעם מחדש ​

תרגול של מיינדפולנס הוא אימון בחזרה לפשטות של החוויה שנקלטת דרך החושים מרגע לרגע,  בואו ננסה ביחד.

​

מה קורה עכשיו?

בואו נשים לב האם יש עכשיו צלילים בסביבתנו?  

והאם אפשר להבחין בתחושת הישיבה על הכיסא?

איזו תחושה זו?

האם אפשר להבחין בחוויות נוספות?

אולי משב רוח על הפנים? או טמפרטורת הגוף?

או אולי רגע של נשימה... תחושה של שאיפה ונשיפת האוויר?

 

טיפוח תשומת לב מרגע לרגע למה קורה בהווה, מה שלומנו וממה מורכבת החוויה שלנו הוא לא רק מודעות לשם עצמה, לאט לאט אנחנו מפתחים גם תובנה והבנה על התודעה.

​​

זיהוי מפחית עוצמה

עם זאת רק זיהוי וקבלה של רגשות למשל, מפחית את העוצמה שלהם, כך שלתשומת לב יש כוח ממשי ומשחרר בחיינו רק מעצם הפניית תשומת הלב. אחד המחקרים הראה שזיהוי מפחית ב26% את העוצמה הרגשית.

גם ברמה המוחית זה עובד, כי ברגע שאנחנו שמים לב לרגש למשל, המוח כמו אומר לעצמו: "טוב, אם אפשר להיות עם זה, אולי זה לא כזה נורא..." ומערכת הסטרס שלנו יכולה לחזור לרגיעה.

 

הרגע של הזיהוי ומה עלול לבוא אחריו

כאן קל לראות ולזהות את הטייס האוטומטי, אנחנו עלולים לפגוש מאבק, האשמה עצמית, ביקורת ושיפוט עצמי או את האחר. אך מסתבר... ואולי תסכימו איתי אם הגעתם עד הנה, שזו לא דרך מועילה לעבוד עם רגשות, או עם בני אדם באופן כללי, מאחורי השיריונים שלנו - כולנו יצורים פגיעים ועדינים בסופו של יום.  לביקורת חוזרת, האשמה עצמית ונתינת אבחונים ותיוגים לעצמנו ולאחרים עלול להיות מחיר נפשי לא מבוטל על הרווחה שלנו.

 

החלופה - תשומת לב מיטיבה

המטאפורה של טיפוח גינת ירק מתאימה כאן. אני אוהבת לגדל ירקות אז זו דוגמא שקרובה לליבית.  בכל תרגול של מיינדפולנס אנחנו זורעים זרעים של האטה, התבוננות, קבלה (ולא אדישות) סקרנות, פתיחות, התעניינות בהווה, היכרות עם הנטיות האנושיות של התודעה, זיהוי השיפוטים וטיפוח עמדת התבוננות ואי הזדהות. לא בבת אחת, לאט לאט, אבל זה התהליך הלימודי שיכול לקרות בישיבה אחת של מדיטציה או בקורס שלם או בחיים שלמים.

כל פעם כשאנחנו שמים לב ובמודעות לא שיפוטית תורם באופן טבעי למרווח נשימה, עצירה, נשימה.... מהמעגלים של הטייס האוטומטי.

בעצם נפתחת שוב הזדמנות לחזור להווה, לחיים כאן ועכשיו. בהדרגה מתפתחת גם בהירות שממנה נוכל לבחור את התגובה המועילה, המיטיבה, זו שלא תגרום לעוד מתח וקושי.

​

מיינדפולנס הוא תרגול ודרך לפגוש את החיים שלנו, מחדש.

עם כל תרגול אנחנו מטפחים את החופש לעצור ולהיות, לבחור, להשתחרר מהמתח של הרגלים ישנים ולהזמין לחיינו יותר רווחה, קבלה, שמחה, חמלה ונוכחות כך שאנחנו אלו שחיים את חיינו כאן ועכשיו.

​

​