אני שמה לב (מדיווח של רבים ורבות אמיצים ואמיצות) עד כמה תעלולי המחשבה לא מפסיקים להגיע, בעקשנות נחושה, בעיקר בתחילת הדרך, ממש מנסים בכל הכוח להפוך את התרגול (מיינדפולנס / מדיטציה) לעוד דבר ברשימה האינסופית שלנו, שכדאי לעשות אבל לא מגיעים אליהם כי בצמוד אליהם יש את התואר - צריך. כשאני שומעת צריך לא בא לי ומחול אשמה עצמית יש מספיק במקומות אחרים. אבל מדיטציה היא לא משהו לעשות מדיטציה היא הזמנה להיות. היא בעצם הדבר היחיד, המצב היחיד שבו יש לנו אישור רשמי לא לעשות כלום, ממש כ