יש לרובנו הרגל אוטומטי - להאמין לשיחה הפנימית שלנו, להאמין כמעט באופן עיוור למחשבות שעוברות לנו בראש , "להפוך אותם" לרגשות, להתנהגויות ואז לומר שהן באמת נכונות והנה צדקתי :) וככה השיחה הפנימית מתחזקת וחוזר חלילה. למשל אם השיחה הפנימית שבתוכי אומרת שהעולם לא מקום בטוח, ואני כל כולי חיה דרך השיחה הזו, כנראה שאחווה את המציאות ככזו שצריך להתכווץ ולצמצם את עצמי מולה, אעדיף להתבודד, אאמין שזו הדרך הכי נכונה והיחידה לחיות, המיקוד שלי יהיה בלשרוד, הגוף שלי יהיה יותר מוחזק פנימה, או

שמחה לשתף הקלטה חדשה באורך קצר שמתאימה מאוד לאמצע היום, רגע לפני / אחרי פגישה את ההקלטה תוכלו למצוא כאן ואפשר לשמור אותה במועדפים למקרה הצורך 🤍

איך הקשבה עמוקה יכולה לשנות אותנו, את העולם ואת המפגש עם האחר.ת? אם נודה, רק בינינו לבינינו, בלי שאף אחד יישמע לרוב אנחנו בכלל לא מקשיבות. ביומיום ההקשבה שלנו כל כך על אוטומט כך שהיא הופכת שטחית וקצרה, כמו מן מנוהלת על ידי תחושת 'רק שיסתיים כבר' / 'אני יודע מה היא הולכת להגיד', המילים, הרגשות, המשמעות שבתוכם חולפים מעלינו או עוברים דרכנו באופן חסר מודעות שלא מאפשר מגע עם המציאות ולפני שחלף רגע מהר מאוד כמו מן אינסטינקט קדום מגיעה תגובה מהירה תגובת הגנה תגובת כניעה תגובת הדיפ

אי שם בתחילת שנות העשרים שלי, ברקע ת"א, ואני אשה צעירה איך לומר די אבודה, כאובה מאוד בתודעה, בלב, בגוף, מתמודדת עם ריצות אינסופיות לבית החולים, קשה ונורא נורא כואב לחיות את החיים. בתמימותי אני חושבת שמצאתי שביל ללכת בו ומגיעה שוב ושוב ושוב לאין מוצא, התחושה הזו שאני חשה סבל, סבל אומנם של גיל צעיר ומבולבל אבל עדיין סבל דחוס, מכביד, מחניק, סוגר, מצמצם וכובל שעומד חהכריע אותי, זה מוציא אותי לחיפוש, אני מתחילה לחפש דרך. לא נראה לי שאני יודעת את זה. מה שאני כן יודעת זה שאני בוערת

סדנה בשיתוף עם חבר וקולגה יקר שממש רציתי שתקרה, לא תיפתח בשבת הקרובה, שנינו בפוסט מחלה ולא בכוחותינו. כהרגלי אני מתבוננת פנימה - שמה לב לכיווץ קל, באסה, טיפה חוסר תקווה, זוכרת בתוכי כמה קל לקחת את הדברים לאשמה, כמה קל לפספס את התנאים והנסיבות שתורמים לדבר לקרות או לא לקרות, כמה מצומצמת החשיבה שחושבת שהכל זה אני או שהכל בידי או שאילו רק ואף פעם. וזה מזכיר לי את הלימוד על שבח או אשמה - מתוך שמונת הדהרמות הארציות כשאחרים מחמיאים לנו על משהו שעשינו או משהו שמוצא חן בעיניהם בנו, מ