ההבדל בין כאב לסבל טמון בשורש היחסים שלנו עם עצמנו. מתחת לכל השיפוטים העצמיים שוכן כאב מתחת להדי הביקורת העוקצנית שוכן כאב כמו מן עוגת שכבות, ביקורת שמתחת לה יש כאב שמתחת לו יש רצון ביותר קרבה, למשל או ציניות שמתחתיה כואב כי משהו בפנים מציק ואין גישה פנימה והמחשבות לא מפסיקות להטריד וללכת במעגלים סחור סחור ומשהו בפנים כבר מתנתק מרוב הצפה. כאב כי דברים משתנים ולא ביקשתי שזה יקרה.. כאב כי דברים לא משתנים כשיש רצון עז שהם יהיו אחרת.. אבל מתי הכאב ה100% אנושי, שכל כך טבעי