איך את/ה עם אי ודאות?
המוח האנושי שלנו לא אוהב אי ודאות
הוא אפילו מעדיף את התרחיש הכי נוראי מאשר להישאר לא יודע, כי מול איומים קונקרטיים, כמו נמר או מלחמה הוא יודע מצויין להתמודד.
במצבי אי ודאות, זה הכי טבעי והגיוני לחפש אישור, משהו שירגיע אותנו ויחזיר תחושת שלמות פנימית
חלק מהאסטרטגיות האוטומטיות שלנו לחזור לאותה שלמות, עובדות לרגע, אולי שניים, אולי שלוש ושוב, מגיעה סיטואציה לא נעימה, לא נוחה, לא ברורה, חלקית, שבה לברוח או להתווכח עם המחשבות, התחושות והרגשות שעולים עם אי הודאות פשוט לא עובדת
יותר מזה, הן יכולות לגרום לתחושת סבל מעיקה ואפילו לאומללות.
כשיש לנו הרגשה או ידיעה שהמנגנונים האוטומטיים שלנו כבר לא באמת תומכים בנו, זו יכולה להיות נורה ירוקה שהגיע הזמן למצוא דרך אחרת, חדשה
הדרך הזו לא באמת תסיר את אי הודאות, אלא תצייד אותנו בכלים לשאת אותה עם שלמות פנימית ברגע הזה
הדרך הזו לא תעלים כאב של החיים, כי יש כאב בחיים, אלא תלמד אותנו שלא להוסיף עליו חיצים נוספים ומעוררי מצוקה, מתח וחרדה
הדרך הזו כן תרחיב את מה שחשבנו והאמנו שאפשרי לנו, אבל בדרך של מגע עם המציאות ובדרך של נוכחות, סקרנות, אי מאמץ והיא תתמוך בתחושת מסוגלות וחוסן נפשי והיא תרחיב את אזור הנוחות שלנו משמעותית
המחשבות יחזרו להיות מה שהן, מחשבות, כמו עננים לא צריך יהיה להביא עננים חיוביים מול העננים השליליים
הרגשות יחזרו להיות רגשות, לפעמים עם הפוטנציאל להיות מפה חכמה
(במיוחד כשאלו רגשות ליבה) ותמיד יעברו כגל רגשי
התחושות בגוף לפשוט תחושות, לפעמים אינטואיציה, הרבה פעמים מדד לשלומנו ברמת הלחץ, ובעיקר לעוגן לנוח בו מהנדידת מחשבות על העבר והעתיד, זה יאפשר לנו סוף סוף להרגיש בבית בעור של עצמנו ולא רק דרך חשיבה.
