יש לא מעט א.נשים שניסו לתרגל מיינדפולנס או מדיטציה ופרשו עם טעם חמצמץ של הרגשת כשלון...
יש לא מעט א.נשים שניסו לתרגל מיינדפולנס או מדיטציה
ופרשו עם טעם חמצמץ של הרגשת כשלון וחוסר מסוגלות
אם זה מוכר לכםן, המשיכו איתי
לפני כן, הייתה שם ידיעה פנימית שזה ממש יכול לעזור לי
שזה ממש מה שאני צריכ/ה בשביל להיות יותר בטוב עם עצמי ועם החיים -
לעצור, להיות, להתבונן במחשבות, ללמוד לשהות ברגע, לקבל את עצמי, להפחית שיפוטיות
ממש ניסיתי, השתדלתי, אפילו התמדתי
אבל בפועל הייאוש גבר וסיימתי את הפרק הזה (דמיינו טריקת דלת).
זה מסוגי התסכול שדורשים מנה הגונה של אומץ לחזור שוב...
ולומר, "אוקי, ניסיתי פעם, זה לא עזר / עבד / תמך בי אז,
אבל אני מוכנ/ה שוב לנסות... גם כי אני עכשיו במקום אחר"
ככה מתחיל המפגש הראשוני עם הרוב הגדול של האנשים,
שאני פוגשת בקורסים ובהוראה פרטנית, זה כולל בדרך גם סיבוב בעוד שיטות וגישות ומטפלים ואפילו רופאים שאיכשהו כל פעם הובילו בחזרה למיינדפולנס ושזה יכול לעזור.
אבל איך זה יכול לעזור?
במיוחד כשאנחנו עובדים עם "חלון הסיבולת" - מושג מעולם הטיפול בטראומה
אם אנחנו בעוררות יתר או בתת עוררות, זה אומר שלפני שנוכל להיות במישור תפקודי מיטבי - ובנוכחות בהווה, בסקרנות, בחוסר שיפוטיות ובלמידה של מנגנונים פסיכולוגים ודפוסי תגובה אוטומטיים ולטפח שם אפשרויות חדשות של חופש, נצטרך לחזור "לחלון", משמע, לדאוג לויסות העצמי שלנו, בדרך אפשר לומר יותר "מגושמת" מאשר תרגול מיינדפולנס בסיסי, במיוחד כשהשריר של התרגול עוד מתרגל ואנחנו בצעדים הראשונים בדרך.
אז אתם מכירים ומכירות את הטעם החמוץ - מריר מניסיון עבר של תרגול מדיטציה, אני מקווה שעזרתי לעשות קצת סדר ולהביא קצת בהירות איפה שלפעמים השיפוטיות עוד יותר גוברת והתסכול עוד יותר גובר (במיוחד כשמיינדפולנס נהיה באז וורד).
אם אתםן סקרנים לנסות שוב, בתמיכת הוראה שכוללת דרכי ויסות עצמי
והבנת מערכת העצבים שלנו ואיך לרתום אותה לטובתנו בתרגול ובחיים בכלל
הקורס הקרוב בפרדס חנה
מתקיים בימי רביעי בערב, החל 12.7
