מפת ההתקשרות, נעים להכיר




הפוסט הבא עוסק בסדרה חזרות בראי מפת ההתקשרות -

אם עוד לא צפיתם – קדימה! ואפשר לחזור לכאן אחרי.


הרבה נכתב על חזרות, כי זו באמת סדרה מעולה, אנושית, אמיתית ומלאת הומור, אבל בעיני היא גם תיאור מלא כאב ששוזר את הסיפור הטראגי של פצעי התקשרות פתוחים.


פצעי מה?

תיאוריית ההתקשרות בתקציר מקוצר (הרחבה בקישור כאן) היא תיאוריה ותיקה ומבוססת מחקרים רבים שמדברת על מערכת היחסים הראשונה של התינוק עם ההורה המטפל ואיך היא מהווה תבנית המעצבת את יכולת האינדיבידואל להיכנס לתוך מערכת יחסים רגשיות מאוחרות יותר.

התקשרות היא החיווט שלנו לאיך להיות בקשר עם האחר/ת.


למשל:

האם אני חש/ה רוגע במחיצת אנשים אהובים וקרובים?

האם אני חושב/ת שאנשים הם טובים מיסודם?

האם אני יכול/ה לסמוך ולתת אמון?

האם אני יודע/ת לבקש עזרה בעת מצוקה?

האם אני מפחית/ה מחשיבות הקשרים בחיי וסומכ/ת רק על עצמי?

האם אני נוטה לאבד את עצמי בתוך קשר ולהיות במיקוד יתר אל האחר?

האם מדרגה מסויימת של קירבה ואינטימיות אני חש/ה פחד לא מוסבר?


אלו חלק מהשאלות שקשורות להתקשרות והן מתעצבות בתוך הקשר הראשוני שלנו, שמעצב את ההרגשה שלנו בקשר, מהו עצמי ומהו העולם.


תהליך ההתקשרות מתבסס בתחילת החיים (ויש מחקרים שהראו שאפילו עוד מהשליש האחרון של ההיריון) והוא מתעצב לאורך השנתיים - שלוש הראשונות של החיים.


דפוס ההתקשרות טבוע בגוף, בתאים ובשרירים ובמעגלים העצביים במוח. כך שיש לדפוס השלכות והשפעה עצומה על המשך החיים ועל היבטים רבים שכוללים - דפוסי חשיבה, פיזיולוגיה של הגוף והגדילה, יכולות רגשיות, תחושת שביעות רצון מהחיים, אופיין של מערכות יחסים, על איזה הורים נהיה לילדנו ומה נתפס בעינינו כחשוב.


כדי שתיווצר התקשרות בטוחה מספיק שהדמות המטפלת תהיה מכווננת לתינוק כ30% מהזמן, בשאר הזמן יתרחש תיקון, וכך התינוק לומד שאפשר לסמוך על הדמות המטפלת. התקשרות כוללת המשכיות ועקביות, אכפתיות, יציבות החיבור של הדמות המטפלת לעצמו / עצמה, מגע אוהב (שמוביל אחר כך להבנה של גבולות), קשר עין שמעורר תחושה של אינטימיות, קרבה, נינוחות, מצב רגשי חיובי ומענה לצרכים פיזיים ורגשיים. כל אלו הם רכיבים שיוצרים תחושת בטחון ומוכנות לחקור את העולם תוך ידיעה שיש 'בסיס בטוח' לשוב אליו בעת הצורך.


במחקרים של בולבי ואיינסוורת נערכו תצפיות על תינוקות בגילאי שנה בסיטואציות שונות של פרידה מהדמות המטפלת, מפגש עם דמות זרה ומפגש חוזר עם הדמות המטפל/ת כך שכל אחת מהסיטואציות הפעילה רמה מסוימת של מצוקה שבעקבותיה מערכת ההתקשרות הופעלה. בתום התצפיות הם הצליחו לחלק את ההתנהגות של התינוקות לסגנון התקשרות בטוח או לא בטוח על פי התבוננות ביכולת של הפעוט להיפרד מן ההורה אך גם לשוב ולהתנחם כשהוא / היא חוזרים, העדפת ההורה על פני זר ועוד.


אבל... סטטיסטית 30% מהתינוקות הוגדרו בדפוס התקשרות לא בטוח

שמסווג לשלושה סגנונות: אמביוולנטי-חרד, נמנע, בלתי מאורגן.


הסגנון הלא בטוח באופן כללי התאפיין בתינוקות שהיה קשה מאוד להרגיעם כשההורה עזב את החדר, היה קשה לנחם אותם גם בנוכחות ההורה, הראו פחד גדול מזרים, ייתכן ויימנעו מההורה, לא יחפשו קרבה או מגע עם ההורה, לא יראו העדפה בין הורה לזר, ייראו מבולבלים ואף מנותקים.


לכל אחד מהסגנונות הלא בטוחים יש מופעים ספציפיים שכוללים גוף, מיינד ונפש, יכולת להיות באינטימיות וקרבה ממושכת, להיות בקשר ולבטא צרכים, תחושת עצמי ותחושת אחר, תחושת בטחון ואמון.


ואיך זה קשור ל'חזרות'?

אחוזים גבוהים מהזוגות שנמצאים בקשיים ומגיעים לטיפול זוגי הם לא פעם צימוד קלאסי (שיש בו גם היגיון מאחוריו, עליו לא ארחיב הפעם) שכולל בן זוג אחד עם סגנון התקשרות אמביוולנטי-חרד ובן זוג שני עם סגנון התקשרות נמנע. ששניהם כמובן מופעים של התקשרות לא בטוחה.

וזה לא סתם קורה, נפגענו בקשר ואנחנו מחפשים ריפוי בקשר.


אם נחזור לאיריס ותומר

אפשר לראות דרכם צימוד קלאסי של הטרגדיה ההתקשרותית הלא בטוחה ודינמיקה של דחיפה – הדיפה אינסופית ומתישה.


דמותה של איריס מגלמת את הסגנון האמביוולנטי-חרד שמתאפיין בקושי גדול בסיום הקשר, מופעים רבים של כעס, פחד, ייאוש, מניפולטיביות, הרסנות, קושי להיות באינטימיות, רכבת הרים רגשית סביב הקשר ללא יכולת לראות ולקחת את האחריות שלה במערכת היחסים.


לצידה, תומר שמגלם את הסגנון הנמנע, מתאפיין בנסיגה פנימית, היעדר שיתוף אחרים במחשבות וברגשות שלו, אי מושקעות רגשית בקשר, קושי להיות בקרבה ואינטימיות (לעיתים כולל גם תחושת מבודדת מאחרים), קושי להיות בחיבור עם צרכים, ואי לקיחת אחריות על הדינימיקה של מערכת היחסים.


העבר והעתיד

סגנון ההתקשרות שמתעצב בגיל כל כך צעיר ומוקדם ממשיך איתנו לבגרות ומעצב את מערכות היחסים בחיינו. מופעים של סגנון התקשרות בטוח כולל יכולת להיות במערכות יחסים אמינות, ארוכות טווח ועם שביעות רצון גבוהה מהקשר, יכולת ומיומנות רבה בפתרון קונפליקטים, הבעה של חום ותמיכה, רצון לביחד וקרבה, יחד עם יכולת לנוע על ציר גמיש שבין עצמאות לתלות בריאה.


הטרגדיה

במקרה של סגנון התקשרות לא בטוח, המשיכה (הלא מודעת) של שני הסגנונות הלא בטוחים אחד אל השני לעיתים קרובות יוצרת מעגל אכזרי של כאב, תסכול ואכזבה.


הריפוי - סגנון התקשרות והמוח

ההבנה שחוויות מוקדמות מעצבות את המסלולים העצביים והיא ביטוי של התקשרות כאינטראקציה בין מוח למוח, היא בשורה סופר חשובה ליכולת לכונן מסלולים חדשים ולנוע לעבר התקשרות בטוחה. זה יכול לקרות בתוך קונטקסט של קשר: פסיכותרפיית עומק או קשר זוגי יציב ומיטיב ואוסיף שגם תרגול מיינדפולנס תורם להסטה של התקשרות לכיוון בטוח.


ולסיום, הסתכלות על דפוסי התקשרות מקובלת היום כציר גמיש שיש בו תנועה ומופעים שונים. חשוב לקחת את הידע הזה לא כתווית עצמית, אלא כאפשרות ללמידה עצמית, גדילה והתפתחות.


להרחבת קריאה - ממליצה מאוד על הספרים של סו ג'ונסון (שעוסקת בטיפול זוגי ממוקד התקשרות בשיטת EFT) ומצורף כאן קישור לשאלון לזיהוי סגנון ההתקשרות


מתוך איחול הלב - שנדע קשרים מיטיבים ומרפאים.


ותודה לכל מורי במשך השנים שהעבירו לי את הידע היקר מפז הזה

כל אי הדיוקים הינם שלי.

פוסטים אחרונים