דפוסי התקשרות זה ממש אבל ממש לא העניין של לתייג את עצמי (או את האחר.ת) כהתקשרות בטוחה / חרדתית / נמנעת / בלתי מאורגנת / נמנע מפוחד וזהו. אלא זו חקירה סקרנית של מה קורה לנו בקשר משמעותי: מה קורה לנו שם ברגע של צורך בתמיכה ונחמה? האם יש ראויות ויציבות פנימית או יותר פחד וקריסה רגשית? האם, איך ומתי חרדה מגיעה? האם ומתי היא מרקיעה שחקים ומחוללת סופה פנימית? ומה אז קורה? אולי באות איתה מחשבות של ספק על הקשר עד כדי מחשבות על פרידה? או משיכה פתאום למישהי / מישהו אחר.ת? או אול
_edited.jpg)
_edited_edited.png)
תגובות